אז איפה באמת היה דוד בן גוריון ב-כ"ט בנובמבר 1947?

טעימה ראשונה מפרוייקט שכבר נמשך כמעט שנתיים, ביוזמת המועצה האזורית מגילות.

זה קשור לסיפור לא מוכר אך מאד מרתק אודות מפעלי ים המלח במקומם הקודם: בצפון ים המלח בשפך הירדן.

בואו ואאמלק לכם:

בצפון ים המלח היה מפעל אשלג משגשג, שפעל מ-1933 ועד מלחמת העצמאות, אז פונה. שם התחילו מפעלי ים המלח, בנוסף לאתר שבו הם נמצאים היום, וכולם מכירים בסדום. ליד המפעל הייתה שכונה עברית למשפחות הפועלים. בשנה שעברה הסתובבתי בארץ ודיברתי עם ילדי השכונה, שהיום הם כבר בכלל לא ילדים, וביקשתי מהם לספר על החיים בשכונה. רובם זוכרים את התקופה הזו כתקופה היפה בחייהם. כולם התפנו משם עם פרוץ מלחמת העצמאות אחרי נפילת גוש עציון והטבח שהיה שם, עלו למטוסים ולספינות ולא חזרו עד לאחר מלחמת ששת הימים. השכונה עצמה נהרסה על ידי הירדנים עד ליסוד.


אבל אם נחזור לערב ה-29 בנובמבר 1947 – היה ערב חמים ונעים על חוף ים המלח. זה עתה נגמר משדר הרדיו המיוחד של ההצבעה באו"ם על תכנית החלוקה של ארץ ישראל, שהתקבלה כמובן. הרוחות היו מרוממות לגמרי בשכונה הקטנה. בין בתי הבטון התלת קומתיים התפשטה שמועה שבן גוריון נופש עם נכדו במלון ואתר המרגוע הסמוך בקליה. משאית יצאה מן השכונה עמוסה אנשים נלהבים, שמחים ומעט שתויים כדי לחגוג את המאורע המשמח יחד עם 'הזקן'.


בדרך הם עברו בקיבוץ בית הערבה כדי לאסוף את החברים לחגיגה. החברים שהיו עיפים אחרי יום עבודה ארוך ומייגע בבריכות המלח, ואולי גם קצת עצובים כי לפי תכנית החלוקה קיבוץ בית הערבה (וגם המפעל) נמצאו בכלל מחוץ לתחומי המדינה היהודית בה הכיר האו"ם והם חששו שהם יצטרכו להתפנות, אז הם החליטו להשאר לישון ולא באו למלון בקליה.

למי שהגיע למלון נכונה הפתעה, לא רוצה לעשות ספוילרים לסרט הקצר גם ככה, אבל בוא נגיד שזה כולל סוכריות, אחד דוד בן גוריון עם נכדו, וילד ששתה וודקה של מבוגרים והסתחרר… אז בלי הקדמות נוספות, הנה העדויות: