חשיבותו של תיעוד משפחתי ובחירה נכונה של מתעד – פוסט אורח של הבת של אמא שלי

קטגוריות:בלוג
moostash

תיעוד משפחתי מיועד למיטב הבנתנו, לשמור מידע למען הדורות הבאים. אולי בבחינת 'דע מאין באת כדי שתדע לאן אתה הולך". אבל תיעוד משפחתי יכול להיות גם מזכך ומרפא לאנשים שזה עתה איבדו מישהו יקר או להוות גשר לעתיד טוב יותר למתועדים. כפי שקרה לי ולמשפחתי.

לאחר מותה של אמי האהובה, ביקשתי להכין עליה סרט. למענה, למעני ולמען כל אוהביה. אני באה מהתחום וידעתי מה ואיך אני רוצה. אבל גם ידעתי שלא רק שאיני אובייקטיבית, ייתכן ואהיה לא הוגנת לגבי חלק ממשתפי הסרט. חבר משותף המליץ לי על נתאי פרץ מ"סיפורי סבתא" כשותף להכנת הסרט החשוב בחיי. נתאי עצמו, רק עם קריאת שורות אלה, יכול להבין את התפקיד החשוב שמילא בחיי בפרט ובחיי משפחתי בכלל, תוך כדי הכנת הסרט.
הגעתי עם כאב נורא ואיום, עמוסה ומלאה בחוויות מדכאות מה"שבעה". הייתי כולי פצע אחד ענק. התווסף לו כאב איום ומשא כבד עד מאוד, שנבעו ממערכת יחסים עכורה עם משפחתי, מערכת שבמשך עשרות שנים פעפעה מתחת לפני השטח. אמי הייתה הדבק שחיבר בינינו בחוזקה. מיד לאחר לכתה, עלו וצפו דברים. תוך שבועות בודדים התא המשפחתי, שהפך לרעוע ביותר, התפרק.

ביקשתי מנתאי שהוא זה שיקיים את הראיונות עם משפחתי הגרעינית. אני ראיינתי וצילמתי חלק מקרובי משפחה וחברים. בעבודה עם נתאי על הסרט השתדלתי להיות מקצועית, אך הייתי כל הזמן על סף התפרקות. נתאי, שלא בטובתו אך בהחלט בטובתי, הפך להיות האיש שעמו שוחחתי הכי הרבה על הכאב והצער על מות אמי ועל הכאב הנורא והתסכול מהתנהגות המשפחה הגרעינית שלי. והיו לו לנתאי תובנות, הערות והארות. חלקן הפנמתי מיד, מרביתן חלחלו לאיטן במשך הזמן שחלף מאז. להפתעתי ובדיעבד לשמחתי, הוא גם לא שמר על דיסטאנס ושוחח עם חלק ממשפחתי על מה שקורה בינינו, כמו שעשה אתי. ברגישות, באכפתיות.
הסרט שופץ ושונה מעט לקראת יום השנה לפטירתה של אמי. זו הייתה תקופה נוראית עבורי. אבל נתאי, ברגישות ובסובלנות אין קץ הילך בינינו כמו בין טיפות גשם והצליח להוציא דברים שהזכירו לכולנו כמה טוב ונעים היה לנו פעם, כמשפחה.

ואז התחלנו לחזור. באיטיות אך בנחישות. צעד אחר צעד אחד לעבר השנייה ולהיפך. זה החל עם בן משפחה אחד, ואז הצטרפו עוד אחד ועוד אחת. עדיין לא יכולנו להיפגש, למעט באזכרה לאמי, אבל התיעוד המשפחתי פתח דברים ושימש כגורם משחרר ובדיעבד, החל בתהליך של ריפוי. התחלנו לשוחח בינינו טלפונית על דברים שהיו במהלך השנים, הבהרנו וטיהרנו. ויצאנו לדרך חדשה.
לתיעוד המשפחתי ולמתעד יש חלק גדול בזה. היום אין מה להשוות איך שהיינו למה שאנו כעת. והתיעוד הבא, כך אני מקווה יהיה אך ורק תיעוד של כייף. ובנתאי, שיש לו חלק גדול בכך, אני רואה מאז סוג של בן משפחה. מבחינתי, אם אנחנו היום משפחה מאוחדת, לו יש חלק לא קטן בזה.
הבת של אימא שלי.

Author: