גורל משפחתי, חומרי נפץ וצווארוני פלסטיק

קטגוריות:בלוג
moostash

פעם הלכתי עם חברה יהודיה אמריקאית בפטרה. התרשמנו מאד ממראות העיר, ודיברנו על המשפחות שלנו. הסתבר לנו לפתע כי סבא שלי וסבא שלה למדו כימיה באותה אוניברסיטה בגרמניה, בערך באותן שנים. ייתכן אפילו שהם הכירו אחד את השני. בכל מקרה, שניהם היגרו מגרמניה בדיוק בזמן, רגע לפני עלייתם של הנאצים לשלטון. שניהם עסקו בפיתוחים הקשורים בכימיה. סבא שלה המציא צווארון פלסטי קשיח לחולצות, פטנט שחסך את הצורך לעמלן את הצווארון, והתחבב מאד על יצרני הטקסטיל. המצאתו הפכה אותו לאיש עשיר, ומאפשרת לכל משפחתה לחיות ברווחה עד עצם היום הזה.
סבא שלי – גד כ"ץ – כצנשטיין, לעומת זאת, ניצל את הידע שלו בכימיה כדי לעבוד במפעל פיתוח הנשק הסודי של ההגנה, מכון איילון, שהכניסה אליו הייתה דרך מכונת כביסה במכבסת הקיבוץ.

תחת חסות רעש הקיטור ומכונות הכביסה, המפעל הזה ייצר מתחת לאפם של הבריטים נשק ותחמושת שהיו חיוניים למדינה שבדרך, ומאד ייתכן שבזכותו קיימת המדינה. לסבתי הוא סיפר כי הוא עובד במפעל ריבה. עד שיום אחד הייתה תאונה ב"מפעל הריבה" במהלך ניסוי בחומרי נפץ שהשתבש, והוא איבד את ידו, וחלק משמיעתו.
זהו, כאן נגמר הסיפור, ואין לו שום מוסר השכל.

Author: